ניסיתי להבין איך רואים אותי מעיניים של אחר
בימים קרים מלאה שכבות שקשה לי להסביר ולספר
אני תופסת את המוזה וכותבת שיר בלי כפרה ובלי נשמה
אז תגידו לי אתם שופטים שלי אם יש לי במה
אז בחרתי להיות אחרת קצת מפה וקצת משם
אבל פה לא מחבקים ושם לא מתקרבים אני נתקעתי על הגשר הישן
מקצה לקצה מחברת את עצמי לאנשים שדומים לי ושונים
אף אחד לא יכול לדעת במקומי מה קורה לי שם בפנים
כשהאור נעלם והחדר שקט ונשארת אני עם עצמי
יש בי פחד קטן שאלך לאיבוד בזהות שרוצים בשבילי
זה סוחט מתוכי רגשות כעסים כאבים שבחרתי לזרוק
אבל אם זה עוזר להפוך את עצמי ונותן לי את הכוח לצעוק זאת אני
זה כבר שלושה ימים שהרוח אומרת לי לסגור את החלון
ואני מתעקשת לעצור את הנשימה ולחכות לגשם הראשון
את הקרוב לרחוק מנסה לחבר בלי כפרה ובלי נשמה
אבל איך להסביר יש בי גן מזרחי שגורם לי לשיר בנימה
כשהאור מתחזק והבית מלא ויושבת אני עם כולם
אין בי פחד אפילו קטן שאלך לאיבוד לבדי בעולם
זה תמיד מחזק בתוכי רגשות אהבות שבחרתי לשמור
ולנצח אזכור שבחרתי באור את עצמי להקיף
לא לסתור לא לעצור את עצמי בחדר לא לסגור
עקבו אחרינו